גבולות בין מורה יוגה למתרגלו

על היחסים בין מורה ליוגה ותלמידו

 

לא רק בין מדינות. גם בין אנשים: קולגות, אנשי מקצוע. מורה יוגה ומתרגל, מדריך ומתאמן, גברים ונשים כאחד.
בזמן האחרון, בין היתר בעקבות הסרט התיעודי על ביקראם ופוסטים נוספים בקבוצות החברתיות - שוב עולה שאלת הגבולות.

 

לפני הכל נציין מראש- כל אדם חייב להגדיר לעצמו את גבולותיו שלו.
וכמו בכל מפגש, תמיד יש שני צדדים, וכל צד צריך להגדיר לעצמו את הגבולות בתוך האינטרקציה.
כמורים/כמדריכי יוגה- אנו אחראיים לא רק על גופם של המתרגלים במהלך התרגול, אלא גם על נפשם. לעיתים אנו מתקנים במילה ולפעמים במגע. חשוב לזכור שלא לכל אחד קל או נוח עם מגע, עדין ככל שיהיה. אף פעם אנחנו לא יודעים מה זה מעורר בצד השני (לטוב ולרע). לכן במפגש עם תלמיד/ה חדש/ה תמיד כדאי לשאול ולהתעניין- לא רק ברגישות גופנית, אלא גם כדאי לשאול - אם זה בסדר לתקן או להעיר להם במגע. ולדעת שזה לגמר בסדר לקבל תשובה שלילית. בנוסף, אסור לנו לשכוח כמה השפעה יש לנו על המתרגלים שלנו... לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
כמתרגלי יוגה- אנחנו חייבים להתריע ולעדכן את המורה שלכם בפרטי במה מתאים או לא מתאים לכם. אל תפחדו לשאול את המורה. אל תפחדו להחליף את המורה כשזה לא מתאים לכם יותר. אל תכאיבו לעצמכם, לא בגוף ולא בנפש.


על שני הצדדים- בין אם בשיעור פרטי או בסטודיו, בין אם בין שני קולגות וכו' - הגבול הוא להתייחס תמיד בכבוד לגופו ונפשו של האחר. אמן אמן שכל אחד מאיתנו יכבד את עצמו ואת חברו.