מורה ליוגה אינו רופא

על הקשר בין מורה ליוגה ועל הרצון לעזור עד כדי אבחון רפואי

כמורי ליוגה, מדריכי יוגה ואימון גופני וכאנשי תנועה, אנו נתקלים במגוון גופים, מצבים, ליקויים. חלקם פיזיים ממקור מבני או מקור תפקודי-שרירי, חלקם קוגנטיביים ויש כאלו גם נפשיים. לכל אלו, במהלך שיעור אנו נדרשים לתת מענה. שאלה שחוזרת בקרב מורים, קולגות וקהילותיהם - מהו המענה הנכון? כיצד עוזרים לאדם, כיצד מטפלים בבעיה, מה כדאי ומה אסור...

לא פעם ניתן לראות כי הדעות משתנות, חלוקות ומציגות אסכולות שונות. נזכיר לכולנו כי בבסיס של הכל עומדת אמרתו הידועה של איינגאר -
"יוגה מלמדת אותנו לרפא את מה שלא חייבים לסבול ולסבול את מה שאי אפשר לרפא"- ואכן בגדולתו ובצניעותו ידע לומר כי בעזרת יוגה אפשר לרפא ולשפר מגוון רחב של מצבים רפואיים, אך תמיד יישאר או יגיע כאב או סבל בין אם הוא פיזי או נפשי, זה חלק מהחיים, היוגה נותנת כלים להכיל אותו ולחיות איתו.

ולכן נבקש להזכיר לעצמנו - מורים וותיקים וחדשים כאחד - איננו רופאים. תפקידנו הוא לא בהכרח לאבחן ליקוי או מצב, אלא לעזור ולהקל תחת אבחנה קיימת. להתייעץ עם קולגות זה נפלא ומעשיר לנו את הידע, אך אין זה מחליף חוות דעת מקצועית של רופא, פיזיותרפיסט או מטפל.
גם לקבל מידע מהאינטרנט, זה נהדר, אך חשוב תמיד לזכור כי כשאנו באים לעזור לאדם, לא תמיד המידע ברשת הוא מספק- אנו צריכים לראות את האדם, להכיר את ההיסטוריה שלו ולא להסיק מסקנות מהכלל אל הפרט.

לסיכום- אנחנו כאן לעשות את מה שאנו מומחים בו- יוגה. בדיוק כמו שלא היינו רוצים שהרופא (שאינו מורה ליוגה) ילמד אסאנות, פרניאמות או קריות, כך אנו יכולים להשאיר את האבחונים וההפניות לרופאים ולאנשי המקצוע מהתחום. ותמיד תמיד גשו בחמלה לגופכם ולגוף התלמידים שלכם, לא משנה מה מצבם הגופני או הנפשי.