מה ההבדל בין אשטנגה לויניאסה יוגה?

רבים נוטים להתבלבל בין שני הסגנונות, ובצדק – שניהם מבוססים על עקרון הויניאסה: סינכרון מודע ומתמשך בין תנועה לנשימה, היוצר זרימה (Flow) דינמית ורציפה בין תנוחות (אסאנות).

למעשה, האשטנגה היא המקור ממנו התפתחה הויניאסה המודרנית. לשתי השיטות היסטוריה שלובה זו בזו. מקורה של האשטנגה ויניאסה יוגה (בשמה המלא)המודרנית הוא בעיר מייסור בדרום הודו.שם גובשה השיטה על ידי הגורו פאטאבי ג'ויס החל משנת 1948. ג'ויס ביסס את הסדרות על כתבים עתיקים הנחיל אותן לתלמידיו כתרגול קשיח ומחייב.

הויניאסה יוגה המוכרת לנו כיום צמחה למעשה מתוך אותה מסורת. רוב המורים שהפיצו את הויניאסה במערב היו תלמידיו הישירים של פאטאבי ג'ויס. הם לקחו את עקרונות התנועה והנשימה של האשטנגה, אך בחרו להשתחרר מהמבנה של הסדרות הקבועות לטובת חופש יצירתי. לכן, ניתן לראות בויניאסה מעין "אשטנגה בסגנון חופשי"  - היא שומרת על הדינמיות והעומק של המקור, אך מתאימה את עצמה לקצב ולצרכים המשתנים של המתרגל המודרני.

כדי להבין את ההבדל לעומק, כדאי להתחיל עם משמעות שמותיהן של השיטות בסנסקריט והנגזרות מכך בתרגול : 

אשטנגה יוגה: שמונה חוליות, מסורת וסדר

המושג "אשטנגה" מורכב מהמילים "אשטו" (שמונה) ו"אנגה" (איברים/חוליות). הוא מתייחס לשמונת השלבים של הדרך היוגית כפי שנוסחו ב"סוטרות של פטנג'לי", שהם מערכת הוליסטית להתפתחות רוחנית. האשטנגה, כפי שהיא נוצרה על-ידי ג'ויס מורכבת מסדרות קבועות של אסאנות, אותה המתרגל עובר בכל פעם, מה שמאפשר העמקה מדיטטיבית בתוך המוכר: 

ארבעת עמודי התווך של התרגול הם סנכרון של ארבעה אלמנטים: נשימת אוג'אי (נשימת אוקיינוס), באנדות (נעילות אנרגטיות בגוף), דרישטי (מיקוד המבט) והויניאסה (המעבר התנועתי בין האסאנות). ומטרת התרגול היא יצירת חום פנימי עוצמתי (אגני) שמטהר את הגוף, בונה כוח וסיבולת מנטלית שמאפשרת לשהות במדיטציה. 

ויניאסה יוגה: סנכרון זורם ויצירתיות

המושג "ויניאסה" נגזר מהשורשים "וי" (בצורה מיוחדת) ו"ניאסה" (להניח/למקם). המשמעות היא הצבת הגוף והנשימה ברצף מכוון ומודע. בעוד שאשטנגה היא המקור ההיסטורי, הויניאסה המודרנית התפתחה ממנה כגרסה משוחררת יותר.בניגוד לסדרות הקבועות של האשטנגה, בויניאסה המורה בונה רצף חדש בכל שיעור. זהו תרגול דינמי שאין בו הצמדות לאסכולה אחת, מה שמאפשר חופש יצירתי והתמקדות באזורי גוף שונים בכל פעם. המהות של הויניאסה היא הסינכרון המוחלט – כל תנועה מלווה בשאיפה או נשיפה מכוונת. התנועה לא עוצרת, והמעבר בין התנוחות חשוב לא פחות מהשהייה בהן. המטרה היא  יצירת "מדיטציה בתנועה" המשחררת את התודעה מהסחות דעת דרך זרימה ושינוי מתמיד.

ההבדל העיקרי: קביעות מול גיוון

בעוד שאשטנגה היא תרגול שיטתי, מסורתי וקבוע הדורש משמעת ואדיקות כלפי סדרה ספציפית, הויניאסה לוקחת את אותן אבני בניין (תנוחות ונשימה) ויוצרת מהן מארג משתנה. האשטנגה בונה חוסן דרך חזרתיות, והויניאסה בונה גמישות מנטלית דרך גיוון והתאמה אישית של המורה לשיעור.

מה מתאים לכם?

אם אתם מחפשים שיטתיות, מסורת ומשמעת - האשטנגה היא המקום עבורכם. אם אתם מעדיפים גיוון, יצירתיות ואלמנט של הפתעה בכל אימון - שיעורי הויניאסה יתאימו לכם יותר.