האשטנגה ששיקמה אותי ◈ מירי חרובי

לפני כשנה עברתי חוויה טראומתית שהעמידה במבחן קשה את גופי ונפשי: בעודי פוסעת באחד מרחובותיה המרכזיים של תל אביב, העיר שבה נולדתי ושבה אני מתגוררת רוב חיי, נתקעה כף רגלי הימנית בבור באמצע המדרכה. כאב עז פילח את גופי, ואחרי שאיכשהו חילצתי את רגלי, היא נשארה תלויה באוויר ולא הצלחתי לדרוך עליה. אחרי צילום רנטגן בהול הרופאים אבחנו תלישה מלאה של הגיד בשריר השוקתי הקדמי (TA: Musculus tibialis anterior) והמליצו על גבס. לכאב הפיסי נוספו עצבות, תסכול ואף כעס.

כאשר גיד בשריר השוקתי הקדמי נקרע לחלוטין, הטיפול היחידי הוא ניתוח. אבל לאחר ביקורים אצל שלושה מומחי כף רגל ומנתחים, הם התרשמו משרירי הרגליים החזקים שלי ומיציבות גופי וקבעו שלא אצטרך ניתוח. אך החדשות הרעות היו שהשיקום ייארך כשנה ויהיה חלקי בלבד. נאמר לי שלא אחזור להיות מי שהייתי ושוב חשתי מועקה גדולה. אך השתדלתי להימנע מרחמים עצמיים והחלטתי לגייס את כל הידע והכלים שרכשתי ב-38 שנות תרגול אשטנגה כדי להתחיל במסע הריפוי.

פניתי לפיזיותרפיה נמרצת והבנתי שעליי להוריד עומס - קודם כל מהרגל הבריאה.

למשל בתנוחות עמידה. כאשר תרגלתי טריקונאסאנה, הייתי צריכה להשגיח שלא להעביר את המשקל באופן אוטומטי לרגל שלא נפגעה. כמו מתרגלת מתחילה, חזרתי לעקרונות הבסיס ותרגלתי אותם יום יום: את המולה בנדהה (נעילה ואיסוף של שרירי קרקעית האגן) ואת נשימת החזה המלאה (אוג'אי).

ניסיתי לתרגל את ברכת השמש והתקשיתי מאוד מכיוון שכל תנועה מחייבת איזון מוחלט בין צדי הגוף – משימה בלתי אפשרית למי שהייתי באותם ימים. אז מדוע בכל זאת התעקשתי לתרגל אותה?

כי כל הגוף משתתף ברצף התנוחות ויש בה איזונים עדינים המשפרים סיבולת לב-ריאה. הנשימה מדויקת מאוד ומאזנת את הנפש כך שלא תיפול שוב לבור משלה, בור של דכדוך.

צירפתי לכם סרטון שבו אני מתרגלת את ברכת השמש לאחר שיקום ממושך – וכפי שאתם רואים, התרגול אינו מושלם. אבל לולא היוגה לא הייתי מי שאני כיום. התרגול התגלה כיוגה שיקומית במיטבה.

תנוחות הישיבה היו קלות יותר ותרמו מאוד לחיזוק השרירים הקטנים שקיימים בכף הרגל והגמישו אותה. עדיין, אתם יכולים לראות בסרטון שכף הרגל הימנית שלי נגררת. הצ׳אטוראנגה חזרה להיות כפי שהיא רק לאחרונה.

אז היכן אני עדיין מתקשה? במסלולי הליכה בשבילי ישראל ובעולם - שאהובים עליי ועל בן זוגי גילי. לכן אני נעזרת במחזיק כף רגל ובמקלות נורדיים; ואם מסלול של 20 ק"מ עם מדרגות סלעיות וחלוקי נחל לקח לנו לפני הפציעה 5-6 שעות היום הוא לוקח 7-9 שעות...

אני חבה ליוגה את חוסני הנפשי והגופני ואת השיקום המופלא שחוויתי מפציעה קשה. הנפש יודעת להכיל את הפגיעה ואם מביאים בחשבון את הגיל - היי! אני בת 68!  - אז היוגה אשטנגה הוכיחה פעם נוספת את גדולתה וחיזקה את תחושת הייעוד שלי: לעשות טוב בעולם ולמגר סבל עד כמה שניתן.

מירי חרובי מכשירה עם בן זוגה גילי חרובי מורים ליוגה בשיטת ״אשטנגה ויניאסה יוגה״ כבר 33 שנה ועוסקת כ-20 שנה ביוגה תראפיה עם אוכלוסיות מיוחדות. ספרה יוגה, שיגעון ואימא אחת יצא בהוצאת אופיר.