להשתקם מ-7.10 ברוח איינגאר

במלאות עשר שנים למותו של ב.ק.ס איינגאר מגלה שי קפלן כי הוא האיש שהורה לה להכניס את היוגה לבתי החולים בישראל. קפלן מספרת כיצד הפכה מתלמידה של איינגאר למנהלת מחלקות היוגה השיקומית ועד כמה חשובה המורשת שלו לשיקום חברה שנתונה בפוסט טראומה 

השבוע מלאו 10 שנים למותו של ב.ק.ס איינגאר, ממורי היוגה הדגולים של כל הזמנים ומייסד היוגה הקרויה על שמו. הגישה של איינגאר מצטיינת בטיפול בפוסט טראומה ובשיקום פציעות גוף ולכן היא רלבנטית במיוחד לישראל של היום. לרגל יום השנה למותו של איינגאר הזמנו לשיחה את שי קפלן, המייסדת של ארגון אנויוגה ותלמידתו, שתספר לנו על המורה ועל התרומה המפתיעה והמכרעת שלו להקמת מערך היוגה השיקומית בתוך בתי החולים בישראל.

שי משחזרת: "ב-1995 אבחנו אצלי גידולים במוח ועברתי שני ניתוחים. בשנת 2002 החלטתי לסוע להודו כי רציתי להספיק לראות את העולם אחרי שאיבדתי 70% מהראייה שלי. חברה בגסט האוס ניסתה לשכנע אותי לתרגל יוגה אבל צחקתי מזה. לא השתכנעתי".

אז מה גרם לך בסופו של דבר לתרגל יוגה?
"הפסדתי בהתערבות מטופשת לאותה חברה ועמדתי בהתחייבות שלי – לתרגל יוגה למשך שבוע. ככה הגעתי למורה בצפון הודו שהתרשם ממצבי הירוד והחליט לשלוח אותי מיד למרכז איינגאר יוגה בפונה".

מה היה מצבך?
"סבלתי מכאבי ראש קשים והקאות בעקבות גידולים במוח, חשתי שאני בישורת האחרונה לפני המוות. בעצם חיכיתי למוות וזה היה המצב המנטלי שלי כשהגעתי לפונה. תפקודים בסיסיים כגון אכילה ושינה היו מוטלים בספק ומי שקלטה אותי במרכז היתה הבת, גיטה איינגאר. אחר כך עברתי לתרגל יוגה בהנחייתו האישית של ב.ק.ס איינגאר".

לתרגל 6-7 שעות ביום

ספרי לנו על התרגול.
"בשנה הראשונה, התרגול היה בעיקרו רסטורטיבי ונתמך מאוד בעזרים רבים: בולסטרים, שמיכות בלוקים – הכול מהכול. בנו לי ממש קונסטרוקציות מורכבות של עזרים שיתמכו בי, גם כאשר תרגלתי פראנאימה. העזרים היו הכרחיים לשיקום כי הם אפשרו לדייק את המיקום של הפעולה ואת המינון שלה בהתאם לצרכים הספציפיים שלי. בשנים מאוחרות יותר הציוד גם אפשר לי לשחזר בעצמי את התרגול ולדייק את הפעולה שלי בתוך האסאנה. תרגלתי 6-7 שעות ביום, שישה ימים בשבוע ואני יכולה לומר שחוויתי שיפור מיום ליום. פרמתי אט אט את הסבך שהייתי נתונה בו. האכילה והשינה הסתדרו וכעבור שלוש שנים וחצי חשתי בריאה וחופשייה. אפשר לומר שעברתי מתת-תפקוד ל"תפקוד-על", אנרגטי ונמרץ.

"אמא שלי אמרה לי: 'אני ילדתי אותך, אבל איינגאר נתן לך חיים'. הוא חד-משמעית הציל אותי. חינך אותי לעצמאות שלא היתה לי קודם לכן, להיות בלתי תלויה ברופאים, בתרופות ובנסיבות".

גדולתו וייחודו של איינגאר, בולטת, בין השאר, באופן שבו רתם את תרגול היוגה לתהליכי ריפוי ושיקום. שי היא גם המנכ"לית של אנויוגה, ארגון ציבורי שמטרתו להנגיש את האיכויות השיקומיות והטיפוליות של היוגה בגישת איינגאר למערכת הבריאות. מאז 7 באוקטובר שי וצוותה עסוקים מאוד במלאכת השיקום של נפגעי המלחמה. צוות אנויוגה פועל ב-4 מרכזים רפואיים בישראל - רעות, סורוקה, שערי צדק ובית לוינשטיין - וקולט לשורותיו מורי איינגאר שעברו הכשרה מיוחדת במסגרת הארגון.

מה עובר עליך מאז 7 באוקטובר?
"אני חדורה בתחושה של שליחות להגיע לכל מטופל שצריך אותי. כבר בימיה הראשונים של המלחמה מערכת הבריאות הבינה שזה אירוע בסדר גודל אחר ושכל מה שאנחנו יודעים על טראומה לא רלבנטי כי יש כאן מקרים מורכבים במיוחד של חטופים שחזרו וגם סביבת הלחימה בעזה יצרה מקרים קשים לשיקום. אבל אני יכולה לספר שהגענו לתוצאות מרחיקות לכת בעזרת הגישה השיקומית של איינגאר".

טיפול עצמי בטראומה קולקטיבית

איך הגישה של איינגאר רלבנטית לטראומה שאנו חווים?
"איינגאר השאיר אחריו מורשת מפוארת שכיסתה את כל תחומי החיים. הוא חלק איתנו את הידע שלו בנדיבות יוצאת דופן. כל אלה ילוו אותנו עוד דורות רבים קדימה. המורים במרכז היוגה שלו בפונה מלווים אותנו מתחילת המלחמה ועד היום.

"אני רוצה לגעת בנקודה הכי מהותית בעיניי: הפוסט-טראומה הקולקטיבית עדיין לא ברורה במימדיה אבל ביוגה אנחנו יודעים לתת כלים יעילים לטיפול עצמי. אני יכולה להשפיע על מצבי בעצמי בלי לחכות לתור אצל פסיכולוג. צריך לזכור שכאשר יש טראומה קולקטיבית קשה ליצור סביבה תומכת כי כולם, כולל הצוותים המטפלים, עברו טראומה. העובדה שהיוגה מציעה ריפוי עצמי - יש לזה ערך עצום.

"אם אני מתעוררת בבעתה באמצע הלילה או אם אני סובלת מכאבים, אני יכולה להגיש לעצמי עזרה מידית בכל מקום. לצד זאת, חשוב לי להדגיש שאני מאמינה בגישה אינטגרטיבית. אני לא מחליפה את הממסד הרפואי אלא פועלת בתוכו ומשלימה אותו. אני לא קוראת לאנשים לדלג על ייעוץ רפואי או פסיכולוגי אלא לתרגל יוגה ככלי לריפוי עצמי. אם לא הרופאים שניתחו אותי והצילו את חיי בצעירותי, לא הייתי זוכה להכיר את איינגאר.

היוגה - טיפול מציל חיים

"בחוויה האישית שלי, היוגה של איינגאר היתה טיפול מציל חיים. בזכותו, אנחנו מצליחים להגיע לעומק המורכבות שאיתה בני אדם מתמודדים ומאז 7 באוקטובר כולנו חיים בגוף אחר ובנפש אחרת. אני אמנם תרגלתי 6-7 שעות ביום, שישה ימים בשבוע אבל אני מגלה שאפשר לחולל שינויים טרנספומטיביים גם בתרגול של פעם-פעמיים בשבוע. אמנם השיפור אטי יותר אבל אנחנו רואים תוצאות אצל מטופלים שהיו במצב אפילו קשה משלי".

יש לך זיכרון אישי מיוחד מאיינגאר?
"בוודאי. אני יכולה לומר שלימוד יוגה בבתי חולים זו היתה הוראה אישית שלו. הוא בעצם האיש שדירבן אותי ללמד יוגה במסגרות רפואיות וכאשר אמרתי לו שאני לא יכולה לעשות את זה, הוא אמר לי 'את חייבת לעשות את זה. לעזור לאנשים זה לעזור לאלוהים'".

אז איינגאר הוא הרוח מאחורי הקמת אנויוגה?
"חד משמעית כן. חזרתי לארץ והקמתי את המרכז הראשון בארץ ואולי בעולם ליוגה שיקומית במסגרת בית החולים רעות. למשך שנתיים ועד יום מותו איינגאר ליווה אותי משבוע לשבוע – כולל נסיעה חזרה להודו באותה תקופה שבה נזקקתי להכוונה ולעזרה שלו. אחר כך ליוותה אותי הבת גיטה ואחרי מותה לקחו את המושכות הבן פרשנט, הבת סוניטה והנכדה אבהיג'אטה – שליוו אותי גם בזמן המלחמה. הלפיד עובר מדור לדור במשפחה".

 ב.ק.ס איינגאר עזב את גופו לפני עשור אך רוחו ומורשתו נצחיים. באנויוגה פועלים בהשראתו והולכים בדרך החמלה והנדיבות. הארגון מספק תמיכה גם למשפחות הנפגעים וגם לצוות הרפואי כי כולנו קשורים זה בזה וכולנו מצווים לתמוך אחד בשני. זו מורשתו של איינגאר.