מהי יוגה / ניסים אמון

מהי יוגה? 

בכל מקום בעולם בו התפתחו דתות גדולות, נוצרו עם הזמן במקביל קבוצות אזוטריות שחיפשו דרך אישית אל האושר הפנימי. הדתות הגדולות נוצרו כדי לשרת את הקהילה והפכו עם הזמן להיות מוסדות חברתיים. בפועל, הן לא מתוכננות ולא אמורות להוציא למסע רוחני את כל הקהילה. כתות־הנסתר, בניסיון לשמור על מסר רוחני נקי, פיתחו טכניקות רוחניות החורגות מהמקובל כדי להגיע לחיבור המיוחל עם

האחד. גם אם הטכניקות שונות זו מזו, הכיוון של כל כתות־הסוד הוא זהה, בחזקת אצבעות שונות המצביעות על אותו ירח. הקבוצות החדשות שנוצרו, תמיד נשארו בשולי החברה הדתית, ולא פעם סבלו מהתנכלות הקהילה ומוסדות הדת שלה. כך גם היוגה מול ההינדואיזם - בעוד שהדת ההינדית היא בשליטת הברהאמינים ומבוססת על פולחן אלים וטקסים, בתי הספר ליוגה פתוחים בפני כל אדם המחפש שלמות גבוהה יותר עם עצמו. אפשר לומר שהיוגה להינדואיזם היא כמו הזן לבודהיזם, הטאו לקונפוציוניזם והסופיזם לאסלאם. כל אחת מכתות־הנסתר במזרח

אוחזת ברעיון עיקרי שהוא הגרעין של תורתה. מעין מושג מפתח, שמי שאימץ אותו וירד לעומקו, חווה שינוי בכל ראיית העולם שלו. בסופיזם האסלאמי הרעיון הוא “התמזגות”, המוטיב של הטאו הוא “טבעיות”, הגרעין של הזן הוא “פשטות” והלב של היוגה הוא “גמישות”.

היוגה נולדה בהודו (ההודים הם ללא ספק אלופי העולם בפיתוח פטנטים רוחניים) והיא מורכבת מחמש חטיבות שונות: "ראג’ה יוגה", "ג’אנה יוגה", "קארמה יוגה", "בהאקטי יוגה" ו"האטה יוגה". בתרגום חופשי לעברית ניתן לקרוא להן היוגה של המדיטציה, היוגה של לימודי הידע, היוגה של השירות לזולת, היוגה של ההתמסרות הדתית והיוגה של הגוף.

עם הזמן, חמשת חטיבות היוגה התרחקו זו מזו למרות הניסיונות הרבים לשלב ביניהן שנעשו על־ידי גורואים שונים. היוגה היחידה שהצליחה להשתלב עם כל האחרות היא ה”האטה יוגה” וכמעט בכל בית-ספר של כל אחד מארבעת הזרמים האחרים, ניתן למצוא גם תרגול של עבודה עם הגוף.

במאה שעברה נפתח המערב בפעם הראשונה לרוחניות המזרחית. הראש המערבי נוטה אולי להיות נוקשה מעט לרעיונות חדשים, אך באופן מפתיע הוא אימץ בחום את היוגה של העבודה עם הגוף, במידה כזו שבמערב, היא לבדה השתלטה על התואר הנכבד “יוגה”.

תרגול היוגה מלמד להשתמש בריכוז כדי לפתח גמישות, גם בגוף וגם בראש. פתגם סיני אומר שקרש יבש נשבר בסערה, אבל במבוק רק מתכופף.

ספר הטאו מרחיב מעט יותר: “האדם, בכניסתו לחיים גמיש ורפוי, במותו צפוד ונוקשה. כל העשבים והצמחים, בכניסתם לחיים גמישים וענוגים, במותם, יבשים וכמושים. על כן הצפידות והנוקשות מתלוות למוות, הגמישות והרפיון מתלווים לחיים. צבא נוקשה אינו מנצח, עץ נוקשה מזומן לגרזן.”

“תורת הגמישות” ההודית היא לא רק פעילות גופנית, אלא דרך חיים שלמה והיא כוללת תרגול בשלושה מישורים: האחד חיצוני, השני הוא הגוף והשלישי הוא המימד הנפשי. במישור החיצוני, להיות גמיש זה לא להילחם אלא לזרום. מהאטמה גאנדי, שלמד יוגה כל חייו, האמין בכל לבו שהבמבוק אכן חזק יותר מהקרש. הוא הצליח להביא את תורת ה"אהימסה" )אי־אלימות( אל תוך הפוליטיקה ולזכות בעזרתה

בעצמאות. נוקשות מעידה על חולשה. אלימות ועקשנות מקורן בחוסר ביטחון עמוק. מי שחזק מבפנים יכול להיות גמיש בחוץ ואם תתבוננו היטב תגלו שמי שנוקשה מבחוץ, רק מסתיר חולשה פנימית. אי־אלימות היא דרך התנהלות בכל רגע ורגע בחיים.

במישור השני, הגופני, להיות גמיש זה להיות בריא. פשוט כך. חתול שמתעורר משינה, קודם כל עושה מתיחת יוגה קטנה ורק אחר־כך מתחיל ללכת. הגוף הביולוגי שלנו הולך ומתקשה, נסגר עם השנים ולמתוח אותו זה לפתוח אותו פיזית לאוויר הטרי, הדם זורם טוב יותר למקומות מרוחקים, מנקה ומזין את כל התאים, העצמות, השרירים, הגידים - הכל מקבל ריענון יומי.

המישור השלישי של תרגול הגמישות היומי מתרחש במקום עמוק יותר. אנו מגיעים אל הגבולות שמציבה האישיות שלנו, אל המקומות שם קשה לנו או כואב, אל המקומות בהם אנו נעולים. שם, לא לברוח ולא להירתע, אלא להביא את המודעות לאט לאט להרפות. האינסטינקט הראשון שלנו כשאנו מגיעים למקום בו יש קושי הוא להתכווץ ולסגת. בדיוק כאן נכנסים המורים ליוגה ונותנים לנו את המתנה הכי נפלאה שיש לתרגול היוגה להציע - אם יש משהו שקשה לכם לעשות, אל תתקשחו.

הישארו שם, ואז בפשטות וללא מאמץ, פשוט להרפות את ההתנגדות מבפנים.

אם קשה לכם לסלוח, להתנצל, או להפסיק להיות ביקורתיים, אם אתם נרתעים מאינטימיות ומתקשים לבטא רגשות, אם אתם עקשנים ולא מוכנים שיגידו לכם מה לעשות, אם אתם סתם ביישנים או פוחדים לנסות, אם יש בכם דאגות או חרדות, אם אתם דעתנים - הדרך היוגית היא לא להתכווץ, אלא להיות שם, להביא את המודעות להרפות.

יוגה אמיתית היא דרך חיים

אשר תוביל אתכם להרחבה של מי שאתם.

אנשים מטבעם מתבגרים ומצטמצמים,

גם בגוף וגם בפנים.

דרך היוגה היא לא רק לשמור על גמישות גופנית,

אלא גם על גמישות בתוך החיים.

להביא את המודעות להיכן שהיינו תקועים,

ולהרפות.

ואז קל לשחרר דאגות, דעות ופחדים,

להתנצל. לסלוח. לבטא רגשות.

הקארמה היא בעצם האופי,

ואנו אוחזים באופי שלנו כאילו היה אוצר גדול.

כשמרפים, משהו נפתח.

החופש מהקארמה

הוא האושר הכי גדול.

ספריו של ניסים אמון הם חלק בלתי נפרד מספריית היוגה סטור - חכמת המזרח, סוד האושר הפנימי, ספר הטאו ועוד.